<h1>כל בו הלכ' ראש חדש סימן מ"ג</h1>
<h2>דף מ:</h2>
וראש חודש שחל להיות בשבת מזכירין ערבית שחרית ומנחה יעלה ויבא בהודאה כמו אם חל בחול שאין מזכירין בו שבת כלל שהרי לקח חלקו וזה אינו כי אם לראש חודש. ומוציאין ב' ספרי תורה. וכל דין קריאת התורה תמצא כתוב למעלה בסדר קריאת התורה כל השנה. ואחר ההפטרה יאמר אשרי ומחזירין הספרים למקומן ואומר קדיש זוטא ומתפללים תפלת מוסף אבות וגבורות וקדושת השם. ובמקום תכנת יאמר אתה יצרת. רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום קדיש שלם. וכן ברכת המזון של ראש חודש תמצאנו למעלה בהלכות ברכת המזון. וכל הדברים אשר כתבנו בראש חודש בין לענין דין תפלה וברכת המזון [ובין] דין חולו של מועד משפט אחד להם. ואם טעה ולא הזכיר בערבית של חולו של מועד מחזירין אותו שאין בו הטעם שכתוב בראש חודש. ולענין הלל בימים שאין גומרין בהן את ההלל גם כן יש להן דין הלל כראש חודש, וכשקוראין אותו בציבור קורין אותו בדילוג, ואם רצו להפסיק אפילו באמצע הפרק פוסק לפי דעת הר"מ במז"ל, לפי שאין מברכין עליו אפילו בציבור כמו שכתבנו.
ערבית שחרית ומנחה מתפלל אדם תפלתו כשאר ימות השנה, וכולל בעבודה יעלה ויבא. טעה ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לעבודה בין יחיד בין שליח ציבור כשמתפלל בלחש שאין בכך טורח ציבור. ואם השלים תפלתו חוזר לראש התפלה ומזכיר. והני מילי יחיד אבל שליח ציבור אינו חוזר בכל עת שעתיד לאמרו בתפלה אחרת מפני טורח ציבור. כך כתב ה"ר נתן ז"ל. והר"מ במז"ל כתב ואם היה רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שיעקור את רגליו חוזר לעבודה ומזכיר. במה דברים אמורים בשחרית ובמנחה אבל בערבית אם טעה ולא הזכיר שוב אינו חוזר, והטעם לפי שאין מקדשין את החודש בלילה.
